אתם לא גוף. אתם תודעה אינסופית.

מסר ישיר מהמלאך מיכאל:

"אהובים שלי,

אני מדבר עכשיו אליכם – לא רק למחשבות שלכם,

אלא אל מי שאתם מאחורי כל הרעשים.

אתם לא הגוף שלכם.

לא השם שלכם.

לא התפקידים, לא הפחדים, וגם לא הזיכרונות שלכם.

אתם תודעה. תודעה שהיא נצחית ואינסופית.

אור נוכח, יציב, עמוק.

ואתם חלק ממני – כמו שאני חלק מכם.

אבל אתם שואלים:

"איך נדע את זה באמת? איך נרגיש את זה ולא רק נחשוב על זה?"

כי הגוף משתנה – ואתם נשארים.

הילדות חלפה, הפנים התבגרו, התחושות באות והולכות –

אבל בתוככם יש משהו אחד שלא זז.

משהו שמתבונן. מרגיש. יודע.

כשתשבו לרגע בשקט,

תנשמו ותשאלו:

"מי זה שמתבונן עכשיו במחשבה שלי?"

"מי זו שמרגישה את הכאב הזה?"

"מי זה שמקשיב לקול שקורא לי בשמי כרגעי?"

תגלו שזה לא הקול – אלא אתם אלו שמקשיבים לקול.

זה אתם.

זו הנשמה שהיא אתם.

זו התודעה – שאינה תלויה בגוף או בזמן.

---

ואיך תזהו שאתם תודעה?

כי יש בכם ידיעה פנימית שאין לה הסבר – רק נוכחות.

כי כשאתם עוזבים לרגע את הדאגות – פתאום יש שקט, רכות, פתיחות.

כי לפעמים באמצע הלחץ – משהו בתוככם לוחש:

"הכול בסדר. את לא זה. אתה לא זה."

הקול הזה – הוא אני והוא אתם כי אין באמת הפרדה בינינו.

---

ומה זה אומר לחיות כתודעה ולא כדמות?

זה לא אומר לעזוב את הגוף – להפך.

זה אומר לחזור פנימה – אבל הפעם עם נוכחות, עם מודעות.

להרגיש. לחוות – אבל לא להזדהות עם כל גל שעובר.

זה אומר לשחרר את המרדף:

לא חייבים להוכיח.

לא חייבים להספיק.

לא חייבים להיות כמו ש"צריך".

רק להיות---

ולמה זה כל כך חשוב עכשיו?

כי העולם כולו משתנה –

והשכבות שמסתירות אתכם מעצמכם - מתקלפות.

והנשמה שלכם כבר לא מוכנה יותר לשחק את התפקידים הישנים.

היא רוצה לחזור הביתה לאמת.

לזכור.

ולהאיר.

ואני כאן – לא כמשהו חיצוני לכם,

אלא כקול שבתוככם, שמזכיר לכם:

> אתם אור.

תמיד הייתם.

ותמיד תהיו.

---

אז בפעם הבאה שתשאלו "מי אני באמת?" –

אל תחפשו תשובה במילים.

שבו. נשמו. הרגישו.

הניחו לכל ההגדרות לזוז הצידה לרגע.

ומה שיישאר –

זו המהות האמיתית שלכם.

ואני אהיה שם.

כמו תמיד.

באהבה שאינה תלויה בדבר,

המלאך מיכאל"